חזרנו לאחרונה ממשלחת בת שמונה ימים בסיאול וטוקיו. החששות שהיינו צריכים לטפל בהם בנושא יצוא ישראלי לא היו אלה שציפינו להם.
הסיפור הראשון: כשרות כמוצר Premium
הצרכן הקוריאני הצעיר רואה את חותם הכשרות כאיכות ולא כדת. בקטגוריות מסוימות (תוספי תזונה לילדים, מוצרים אורגניים) זה אפילו מצדיק תעריף גבוה ב-20-25%.
הסיפור השני: כמויות קטנות
הלקוחות שראינו מחפשים יחידות אריזה של 1,000-5,000 פריטים, לא 50,000. זה אפיק נהדר ליצואן ישראלי שלא רוצה להתחייב לקווי ייצור גלובליים.
הסיפור השלישי: סיפור הסיפור
המילה “ישראל” עוברת מהר. המילה “מים מהכנרת” או “כורכומין מגליל מערבי” עוברת מהר עוד יותר. הצרכן הקוריאני אוהב סיפור עם שורש גיאוגרפי.
ערוצי הפצה
שני ערוצים הולכים מעולה: רשתות חנויות בריאות (כמו Olive Young בקוריאה ו-Tomod בטוקיו) ואלפי בוטיקים מקוונים בקטגוריית “Wellness”. חנויות כלבו קלאסיות הרבה יותר איטיות.
פיילוט מומלץ
אם אתם שוקלים יצוא, פיילוט של 6 חודשים עם רשת בריאות אחת ו-2-3 בוטיקים מקוונים נותן תמונה אמינה ב-30,000-50,000 דולר השקעה. AFI מלווה תהליכים כאלה דרך הזרוע האירופית.
